..."ומלח הארץ בעניות הדעת / אחריך קוראים/ פרסי מידונה/ מה חשבת עליהם אז, אבא?"

תיאורה של אסתר קנקה – שקלים את חוויית אביה העולה בשיריה 'פרסי מידונה' 'אות' מציג את ההתנסות של עולי איראן בשנות ה50 והיחס אליהם מהאוכלוסייה הותיקה בצורה המוכרת מתיאורים של כותבים אחרים משנות ה50 מצפון אפריקה והמזה"ת , אם כי נותנת לה גם גוון ייחודי. תשומת ליבי לשורות אלה עלתה בעקבות כמה התייחסויות לביטוי זה ('פ'ארסי מידוני') בקרב אנשי חינוך שהשתתפו בסדנאות שערכתי בנושא ריבוי התרבויות בישראל, אלא שבהתנסויות אלה למדתי שהביטוי עצמו הפך בתקופות מסוימות לכינוי ליוצאי פרס שמשמעותו כלל לא מובנת למשתמשים חיצוניים לקהילה , אבל יש לו קונוטציה שלילית דווקא בקרב עולים אחרים מצפון אפריקה והמזה"ת. אנקדוטה זו, אם כן, מדגימה שאלה רחבה יותר לגבי ההבדל בין ההתנסות של עולים מקבוצות שונות לבין הדמיון הסטרוקטוראלי ביניהם.